"אני רוצה לעשות את זה בעצמי !! "

כולנו מכירים את זה…אנחנו הולכים למטבח להכין סלט לארוחת הערב כשלפתע הילד שלנו מופיע עם שרפרף מאחורינו ואומר : "אני גם רוצה לחתוך סלט בעצמי"

והסיטואציה , שאנחנו ממהרים בבוקר לצאת מהבית  ובדיוק הילד מכריז שהוא רוצה לנעול נעליים בעצמו…

אם כן מדוע זה קורה? מה גורם לילד לרצות להיות עצמאי כל כך ?

התשובה לכך נמצאת כמו תמיד,אצל הילדים.

מספיק לראות את פרצופו השמח של ילד אשר הצליח לעשות משהו בכוחות עצמו כדי להבין את התשובה.

ההצלחה האישית של הילד בפעולה שעשה באופן עצמאי, הופכת אותו למאושר  .

ובנוסף בונה את בטחונו העצמי ואת ההערכה העצמית.

בטחון עצמי אמיתי נבנה בזכות ההצלחות שיש לילד בפעולות שהוא עושה באופן עצמאי.

בטחון עצמי והערכה עצמית הן הבסיס לאישיותנו , וככל שהם גבוהים יותר ,השמיים הם הגבול.

כיצד עושים זאת ? איך גורמים לילד לפתח בטחון עצמי גבוה והערכה עצמית גבוהה וגם עושים אותו מאושר ??

התשובה היא חינוך לעצמאות.

בגן שלנו,הילדים פועלים במרחב לפי רצונם, ועושים את מירב הפעולות בעצמם.

הם שוטפים ידיים בעצמם,נועלים וחולצים נעליים לעצמם, מוזגים לעצמם את האוכל, חותכים לעצמם ירקות  שגידלו בעצמם בגינת הירק וכו'

והעניין המרכזי הוא שהם בוחרים בעצמם במה לעבוד ובמה לשחק.

שיטת מונטסורי גורסת כי ביסודו של דבר הילד הוא אוטודידקט,.כלומר יש לו מבנה מוח המאפשר לו לקלוט רשמים מהסביבה וללמוד אותם ללא מאמץ ובאופן לא מודע.

הילד בוחר תמיד פעילות העונה על הצורך הפנימי שלו. הוא שמח ומתלהב מכל למידה משום שהוא עושה בדיוק את מה שהוא רוצה  ובוחר לעשות,ולא את מה שמישהו אחר מחייב אותו לעשות.

בהדרגה,עם התפתחות כישוריו,נבנית אצלו תחושת עצמאות חזקה ובטחון עצמי גבוה.

שיטת מונטסורי בנויה על אהבת הלמידה הטבעית של הילד,ונוטעת בו לכל חייו את הדחף להמשיך ללמוד.

בגן שלנו לומד הילד לעבוד בעצמו ועם אחרים,עפ"י בחירתו. הוא לומד לקיים את "כללי היסוד " של הגן,ולעיתים קרובות הוא עשוי להזכיר לילדים אחרים לקיים אותם.

מכיוון שהוא יכול לבחור את עבודתו ולבצע אותה בקצב שלו יש לו הזדמנויות רבות להצליח .

(גם בכישורי החיים-קינוח אף,שטיפת ידיים,נעילת נעליים וכו').

החיוך הקטן הזה של הילד לאחר כל פעולה שהצליח בה ופעל בה  באופן עצמאי , הוא עוד צעד קטן בדרך לבטחון עצמי גבוה  וההערכה עצמית גבוהה.

הגן שלנו מבוסס על שיווי משקל נבון בין חופש לבין מסגרת אשר תוכננה במיוחד עבור ילדים בגיל הרך.

רק בתוך גבולות ברורים ,יוכל הילד  למצוא את החופש לפעול וללמוד מתוך רצונו האישי ובזמן המתאים לו.

סרטון אחד שווה אלף תמונות:

"מה כתוב פה ?"

"הסוד להוראה טובה הוא להתייחס לאינטליגנציה של הילדים כאל שדה פורה שיש לזרוע בו זרעים,על מנת שיצמחו תחת החום הלוהט של הדמיון.

 המטרה שלנו היא לא רק לגרום לילדים להבין,ולהכריח אותם לזכור בעל-פה,אלא לגעת בדמיון שלהם ולהלהיב אותם עד עמקי נשמתם.

 אנו איננו רוצים תלמידים צייתנים,אלא תלמידים נלהבים. אנו מחפשים לזרוע חיים בילדים יותר מאשר תיאוריות,ולעזור להם בצמיחתם:שכלית,רגשית ופיזית"  (מריה מונטסורי)

 ברוח הדברים האלה שאמרה מריה מונטסורי,מייסדת שיטת מונטסורי ,אנו פועלים וחושפים את הילדים לדברים שהם מתעניינים בהם, ובעצם זורעים זרעים שיצמחו תחת החום הלוהט של הדמיון שלהם.

תפקידנו הוא לחשוף את הילדים למה שמעניין אותם. את המשך הדרך והלמידה כל ילד יעשה בעצמו,לפי הקצב שלו ובזמן שיתאים לו כאשר ירצה בכך.

לאחרונה הילדים החלו להתעניין באותיות ובכתיבה. הם שואלים אותנו לעיתים קרובות,מה כתוב על לוח הנושא בגן,מהן האותיות שכתובות על כריכת הספר שהם מתבוננים בו ,באיזה אות מתחילה מילה מסוימת ששמעו וכו'

וכך הבנו שהילדים מתחילים להתעניין באותיות  ושעלינו לחשוף אותם לכך – במפגש, בתרגילים על המדפים ,בשיחות בינינו ובדרכים נוספות.

 חשבנו כיצד להתחיל, ושוב ידענו שהתשובה נמצאת אצל הילדים. הבחנו שהם מסתכלים בסקרנות על תנועת העפרון  כאשר אנו רושמים את שמם על הציור שזה עתה סיימו לצייר… ובינגו, התשובה הייתה ברורה,הם רוצים לדעת כיצד כותבים את שמם.

הכנו שלטים קטנים עליהם כתוב השם של כל ילד  וכך אנו אומרים בוקר טוב במפגש.

שולפים כל פעם שלט מהקופסא,הילדים קוראים את השם שכתוב על השלט ומברכים את אותו ילד בבוקר טוב

בהתחלה,הילדים ידעו לזהות רק את השם שלהם,ולאט לאט הם מתחילים לזהות את שמות חבריהם.

בהתחלה ילדים מזהים את הכתוב כזכרון חזותי,ממש כמו תמונה,והם יודעים למיין את ה"תמונות" האלו:

לדוגמא,הם יודעים שיש שמות קצרים:רן,בר,טל שהם בעלי שתי אותיות. בהתחלה כשהראינו להם את השלטים עם השמות האלה הן ידעו שזה או רן או טל או בר. היום הם כבר מזהים אם זה רן,טל או בר.

הם למשל, מתבלבלים בין השם אפרת לשם אופיר כי יש בשניהם את אותם סימנים חזותיים-האותיות הדומות.

לאט לאט אנו מתחילים "לפרק" איתם את התמונה-המילה, ומדברים על האות שבתחילת כל שם,על השמות הארוכים והקצרים,השמות הדומים,

מעתה בכל נושא שנלמד בגן,נכין גם שלטים עליהם יהיו כתובות המילים המאפיינות את אותו נושא.

זה עניין של זמן עד שהילדים ירצו לכתוב את שמם,ולכן בימים הקרובים יתווספו לפינת האומנות גם עפרונות וטושים. הילדים יתחילו לצייר איתם וכך יתאמנו באחיזה נכונה של עפרון,עט וטוש. על המדף גם יהיו שבלונות של עיגולים, ריבועים וצורות נוספות. כך הילדים יתרגלו ציור על הדף בצורה עדינה ומבוקרת.

כאשר יגיע היום שבו ירצו ויוכלו לרשום את שמם,אחיזת כלי הכתיבה והציור המבוקר כבר יהיו פשוטים וקלים עבורם. ההתמודדות היחידה שתישאר להם היא כתיבת האותיות בצורה נכונה.

שיתוף

קבוצת ילדים משחקת בגן,קולות הילדים הצוהלים נשמעים בחלל החדר כשלפתע נשמעת קריאה

"זה שלי,זה שלי " בזמן שילד אחד חוטף חפץ מידיו של ילד אחר. ואז מגיעה ההערה הטיפוסית:

"לא לחטוף,אתה צריך ללמוד לשתף".

אבל איך מלמדים ילדים לשתף ??

ילדים בסביבות גיל 3 מרוכזים יותר בעצמם ופחות בצורכי האנשים סביבם. זהו חלק טבעי בהתפתחותם.

אם הם רואים חפץ שהם רוצים, הם יכולים לחשוב שכעת תורם לשחק בו, לפעמים גם אם הוא בידיים של ילד אחר.

אחת הדרכים ללמד את הילדים לשתף ולחלוק עם ילדים אחרים,היא דרך פעולות של הכנת אוכל.

כשילד גדל הוא הופך לעצמאי יותר ויותר וכבר יכול להשתמש בידיו בכל מיני דרכים.

פעילויות שקשורות באוכל הן דבר שמסקרן אותו והוא יכול לעשות אותם כשניתן לו את האפשרות.

מה נותנות לילד,פעולות של הכנת אוכל:

1. רכישת ידע- הכנת אוכל עוזרת לילד לרכוש ידע על המציאות.

לדוגמא: אם ניתן לילד לחתוך עגבניה. הוא יראה אותה שלמה,ירגיש את המרקם שלה,יריח אותה ולבסוף יחתוך אותה ויטעם אותה. החוויה הזאת תיתן לילד מידע ברור מהי עגבניה.

2.שליטה על הגוף- הילד לומד כיצד לשלוט על גופו. כשהוא חותך,מנקה אחריו,שוטף כלים וכו' הילד רוכש תנועות חדשות , ולאט לאט מתחיל לשלוט על  גופו.

3.התפתחות השפה-דרך פעולות אלה של הכנת אוכל הילד מרויח העשרה של אוצר המילים,ואת האפשרות לתת שמות לפעולותיו, ובעקיפין ללמוד מושגים בחשבון-חילוק,חיתוך,חצי,שליש וכו'

תרגילי הכנת האוכל בגן  נותנים לילד את האפשרות הטובה ביותר ללמוד איך לשתף ולחלוק עם ילדים אחרים.הילדים לעיתים קרובות משתתפים בחיתוך,קילוף ובהכנת אוכל שכל שאר הילדים יוכלו להנות ממנו.לדוגמא-קילוף ביצים,חיתוך מלפפונים,קילוף וחיתוך פירות שונים.

הילדים שהכינו אוכל מקבלים סיפוק עצום כשהם חולקים את האוכל שהכינו עם שאר החברים בגן.

מתנה נפלאה אנו יכולים להעניק להערכה העצמית ולבטחון העצמי של הילד כאשר הילדים יושבים לארוחה ושואלים: "מי חתך את המלפפון היום? "

ואז קול קטן עם חיוך גדול קורא, "אני ! "

הילדים עונים, "תודה רבה" בזמן שכל ילד לוקח בעצמו ירקות מהקערה ומעביר אותה הלאה לחבריו.

הרגע הזה,הוא הרגע שבו מבין ילד צעיר את המשמעות האמיתית של המושג ,'לשתף' .